הרוח במפרשים מתוך פסקת המהות במגילת העצמאות:
“…מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.”
סוגיית השבת מלווה את ישראל אלפי שנים, וביתר שאת מקום המדינה. השבת היא חלק מהזהות הלאומית הישראלית, אבל גם חלק מהזהות האישית של האנשים, של משפחות, של הקהילות והשבטים השונים במדינה. אשר על כן היא מהווה מוקד חיכוך רגיש במיוחד. בעשורים האחרונים ביתר שאת היא מהווה כר פוֹרה למחלוקת חברתית רחבה.
סוגיית השבת מכילה בתוכה רעיון מארגן מוסכם ובסיס למחלוקת רחבה, עמוקה ומטלטלת. מחד, הרעיון הגלום ביום המנוחה מהווה בשורה ייחודית, תרומה עצומה של היהדות לעולם כולו. אולם בה בעת, ערכים של חירות וחופש לצד פרשנויות מגוונות למשמעות השבת בתוך העולם היהודי, הופכים את השבת, את הרעיון הקסום, לכר של מחלוקת.
למרות הפוטנציאל הרב הגלום בשבת הן כערך לאומי והן במישור המשפחתי והאישי, ביטוייה הבולטים משסים ומרחיקים את חלקי החברה הישראלית.
מרץ 19′ – הקמת ועדת השבת
של פנימה
ינואר 20′ – פרסום ראשון
– מתווה שבת בשלום
מרץ 21′ – השקת מיזם “שבת ישראלית” לתרבות ללא עלות ותרבות
קהילתית בשבת בפריפריה ע”י משרד התרבות – 18.5 מיליון ₪
יוני 21′ – אימוץ המתווה על ידי משרד התרבות
אוקטובר 21′ – הקמת מוסד
השבת הלאומי באמצעות משרד הדתות ותקצובו בכ-19.2 מיליון ₪
מרץ 22′ – שנת פעילות שנייה
של “שבת ישראלית” ותקצובה בכ-30 מיליון ₪
ינואר – מאי
23′ – מאבק ציבורי על המשך התקצוב וההפעלה של מיזם שבת ישראלית
אוגוסט 23′ – המשך הפעלת מיזם שבת ישראלית במשרד התרבות
והספורט ובמשרד המורשת, בממשלה שלישית ברציפות.
“אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה’ מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל ה’ וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ”
בהיעדר הכרעה נורמטיבית וחסות מדינית, הייתה השבת כפופה למגמות דמוגרפיות וחברתיות ולכוחות שוק הכלכליים בארץ ובעולם. התפתחויות אלו הביאו לחוסר שביעות רצון בקרב כלל הקהילות באשר לאופייה של השבת במרחב הציבורי. שימוש פוליטי ציני בשבת, משני עברי המתרס, הפך נפוץ. השבת נעשתה גורם מקטב ומעורר שנאה, מה שעמד בסתירה לפוטנציאל המלכד והכולל שההיא מביאה עמה, על ערכיה וההיסטוריה ארוכת השנים.
התובנות עליהן ביססנו את המתווה החדש:
82% מהישראלים מרוצים מאופי השבת האישית שלהם.
אופי השבת מעודד סגרגציה גיאוגרפית על בסיס רמת דתיות גם בשאר תחומי החיים. השבת מפספסת את הפוטנציאל של מקומה כגורם מחבר ובונה חברה הנמצא בקונצנזוס, וכפרק מהסיפור הישראלי המשותף.
המתווה מהווה קריאה לשינוי פרדיגמה. הוא מותיר לצד הכביש את התפישה הרווחת הקוראת להסדרת המרחב הישראלי המשותף בשבת באופן שיירצה את כל בני הקהילות. המתווה של פנימה מייצר, הלכה למעשה, שבת שמהווה סמל לאומי ערכי מאחד המאפשר לכל קהילה להדגיש את ייחודה. באחריותה של מדינת ישראל לפתוח, ללא עלות, במתכונת המאפשרת מפגש לכל האזרחים לגווניהם, מיזמי תרבות ופנאי המהווים ביטוי לערכיה התרבותיים המגוונים של השבת. המעבר מחוק וכפייה ל”אפשרה” (=אסדרה שבבסיסה אפשור ככל הניתן) מביאה להפשרת השיח אודות השבת במדינה. הקמת ‘מוסד השבת’ כגוף רוחני להשראה ולייעוץ.
מדינת ישראל, המדינה היהודית, תשים, לראשונה מאז קומה, את השבת על ראש שמחתה, תיצור שבת חיובית, מחברת ומאפשרת, ותנציח אותה כסמל חיובי, מאחד ורלוונטי לכל אזרחיה.
מימוש פוטנציאל השבת הישראלית כחלק מאתוס ישראלי משותף, באמצעות קידום אקטיבי ולקיחת אחריות של המדינה על השבת כנכס.
חגיגה של תרבות ישראלית מגוונת, המאפשרת פעילות ערכית ואיכותית בשבת. שבת של ‘זכור’ ולא רק ‘שמור’. תרבות של “מה כן”, במקום “מה לא”. בעד ולא נגד. שבת המהווה ליבה ערכית מאחדת. שבת המבוססת על ההלכה ועל לאומיות יהודית ובד בבד מקדמת חירות אישית, התחדשות, מנוחה והדממה טכנולוגית, לצד זמן משפחה ותרבות איכותית מגוונת. שבת ברוח הגותם של גדולי הרוח היהודים והישראלים לאור הדורות.
הנכם מוזמנים להעמיק עוד אודות השבת בישראל במחקר הבא וקוראים לכם להצטרף אלינו לדרך על מנת לפתח ולקדם את מתווה “שבת בשלום”.
דוד בן גוריון
ליאור טל מתוך כיכר העיר
המכון הישראלי לדמוקרטיה
חיים זיכרמן
ישי בלנק
ארגון ליבה
באזילה
המכון לאסטרטגיה ציונית