Menu
הרוח במפרשים מתוך פסקת המהות במגילת העצמאות:
…מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.”
סוגיית המקומות הקדושים צפה לסדר היום הציבורי במדינת ישראל במעין מחזוריות קבועה. המקומות קדושים הם כר פורה של נגישות לתשומת לב ולהתנעת שינויים בשלל תחומים שנויים במחלוקת. עם זאת, מאז שנותיה הראשונות של המדינה, הורגלה החברה הישראלית בטקטיקה של דחיה ומסמוס של הכרעות קשות. אך הדיון הציבורי לא מתקיים אף פעם. כיוון שמדובר במרחבים ציבוריים, אזלת היד של המדינה היא בעלת השלכות ומחירים גבוהים במיוחד, הן בחיי אדם -כפי שנוכחנו לראות באסון האזרחי הנורא במירון – והן בפגיעה באתוס המשותף, המתפרק לנגד עינינו לקבוצות ולתתי קבוצות העוינות זו את זו.
המקומות הקדושים הם סיסמוגרף רגיש במיוחד המסוגל לנבא שסעים טקטוניים מתחת לפני השטח, ומגמות עומק המבקשות לתת את רישומן הראשוני בשאלת חופש הפולחן או אופי התפילה. המקומות הקדושים מספרים את הסיפור היהודי ההיסטורי ואת הסיפור הישראלי המחודש, הם קוראים אליהם את יהודי התפוצות וישראל, כמו גם את כלל אזרחי המדינה. הגיעה העת לפתרון שיאפשר זאת.
אוקטובר 20′ – הקמת שותפות עם מכון מחקר חרדי לסוגיית המקומות הקדושים.
מרץ 21′ – ניסוח המדיניות לשינוי פרקטי של תפיסת הקדושה בישראל.
דצמבר 21′ – פרסום ראשון והשקת המתווה.
אפריל 22′ – תחילת עבודה משותפת עם גורמי ממשל רלוונטיים.
וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי–עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן, עַל-מִזְבְּחִי: כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים (ישעיהו נ”ו)
המדינה נסוגה מתפקידה כסוכנת זהות באופן מהיר וחד מדי, כשהיא מותירה את השטח לגופים פעילים מקבוצות שונות העוסקים בפירוק הקיים או למצער בהטייתו לכיוון הרצוי להם. הפרטת מרחבי הזהות הביאה לניצולם כזירת התכתשות לצורך גיוס הון סימבולי, זמן מסך תקשורתי וגיוס תמיכה ציבורית. המקומות הקדושים נמצאים בליבת השיח הישראלי, וברור למי שרוצה לזכות בנפח תקשורתי משמעותי שהוא יכול למצוא אותו בהם.
מקומות קדושים ממלכתיים מאפשרים מיסוד של הערכים המשותפים של החברה, באופן המאפשר להם ‘חיים’ שאינם תלויים בדעת הקהל המשתנה, בפוליטיקה ובשינויי הזמן. מקום פיזי נותן יציבות ליסודות אידיאולוגיים ומהווה “זיכרון קשיח” לבסיס הערכי המשותף עליו בנויה החברה.
על מנת לבסס את המקומות הקדושים הישראליים למוקד של חיבור, ולמצות את הפוטנציאל הקיים בהם לקידום סולידריות חברתית, יש להרחיב את מושג הקדושה מעבר לפריזמה הדתית, לייצר מערך רב שכבתי של קדושה ובו אתרי ליבה מבססי זהות, אתרי קהילות ואתרים נוספים, להרים על נס את הערכים המשותפים באמצעות גופים חזקים ומובילים ולייצר קוד אתי משותף להתנהגות באתרים הקדושים כולם.
מימוש המתווה על כלל חלקיו יאפשר ביסוס האתוס הישראלי בממד הפיזי, להתגבר על מחלוקות באופן דמוקרטי, ולתת מקום לקדושה הישראלית המגוונת של תתי הקהילות במדינה.
באמצעות יישומו נבסס את מושג הקדושה מחדש ומכיל בתוכו מורכבות של שלושת יסודות הישראליות: הדת, הלאום והערכים האוניברסליים. מקומו של הכותל במרכזו של מתווה זה אינו מקרי, שכן אתר זה מצליח להחזיק את הזהות היהודית לאורך אלפי שנים. לצד זאת, נרוויח חידוש וגיוון השיח באמצעות הרחבת מארג אתרי הקדושה המרכזיים, רתימת קבוצות אוכלוסייה שונות.
אנו צופים כי למתווה זה תהא השפעה חיובית על החיבור בין קבוצות האוכלוסייה במדינה, על הקשר בין המדינה יהודית לתפוצות, ועל יצירתם של מרחבים משותפים שיהיו גשר, פרק נוסף בבניית אתוס ישראלי משותף.
הנכם מוזמנים לקרוא עוד אודות המתווה בתקציר המנהלים ולהעמיק במתווה המלא והמקיף. אנו קוראים לכם להצטרף אלינו לדרך על מנת לקדם את המתווה ולהבטיח שייושם בפועל תוך שמירה על העקרונות העומדים בבסיסו.
